אסנת אלוני בשיתוף עם ציפי גלזר

יום עבודה שגרתי. פינג-פונג של אימיילים, פותחת אימייל, מסומן בדגל אדום, דחוף משחר מהחדר ליד, שרק רוצה לשאול משהו לא ממש קריטי, מתחילה לקרוא, הטלפון מצלצל, שנייה אחר כך הסלולרי. למי לענות? הסלולרי מזוהה, זאת מירי, חברה טובה, אבל מה היא מפריעה עכשיו באמצע הבלגן. ברגיל, זה הבוס. ברור שעונים לו. מתפתחת שיחה, הוא מחוץ למשרד, צריך משהו דחוף לפתור עם אלי. מירי משאירה SMS: "אחותי, את לא מאמינה מה קרה. תחזרי אליי". הבוס סוגר בינתיים, ושחר פותח חזית במסנג'ר: "את שם??". 

אני עונה לו "כן, רגע", ובמקביל כותבת אימייל לאלי. אלי אוהב אימיילים, את זה כולם יודעים, הוא לא עונה לטלפונים, וצריך לחשוב על הניסוח, כי הנושא רגיש. אבל בינתיים שחר רק רוצה לדעת אם אוכל לצאת איתו להפסקת צהריים עוד מעט והאמת שאני באמת גוועת, אז אני עונה לו "כן, תזמין בינתיים". "מאיפה נזמין הפעם", הוא כותב, ושולח אייקון, חדש, קורע מצחוק. אני מתה לשניצל, אבל במסעדה החדשה ההיא שפתחו, ולא רוצה ששחר יזמין שוב פיצה כי אסור לי בדיאטה החדשה, אבל אין לי זמן להסביר לו כי זה להמשיך לפתח את השיחה, אז אני כותבת "לא משנה, מה שבא לך" וחוזרת לאימייל לאלי, כי כבר היה לי את הניסוח הנכון בראש קודם,  אבל לא מצליחה להתרכז כי מה, לעזאזל, קרה למירי??

שעתיים מאוחר יותר, על הפיצה שהגיעה ויתרתי, חזרתי למשרד, שחר לא הבין, חזר גם הוא, פתח עוד שיחה במסנג'ר כדי להבין למה, אבל הבוס שוב שואל מה עם התשובה, אבל אלי לא ענה לאימייל, אולי להתקשר? לרגיל? לסלולרי, שיזהה שזאת אני ויענה? מתה מרעב, מותשת כולי, חייבים להתרכז, ואז מגיע באימייל ה-FW היומי של מיכל, שתמיד קורע מצחוק..

***

לא הגיע הזמן לעשות קצת סדר בטלוויזיה הרב ערוצית שהפכנו אנחנו עצמנו להיות בשנים האחרונות? מצד אחד אנחנו רוצים להראות שאנחנו יעילים, פותרים בעיות בו זמנית, לא מתעלמים מכלום, וגם מצליחים לפעמים, ואפילו שומרים ומפתחים קשרים חברתיים תוך כדי. מצד שני, צריך להתרכז לפעמים, להישאר בערוץ אחד, לשים מסך גדול על כל השאר למשך כמה זמן, ובדרך כלל זה יהיה על חשבון אחרים, שלא מבינים מדוע מתעלמים מהם, ועלולים להיפגע ולפתח תאוריות מפה ועד הודעה חדשה.

חנה בבלי, כוהנת הנימוס המפורסמת (1901-1993), קרוב לודאי הייתה עושה לנו קצת סדר, אבל יש גם אחרים שיכולים לעזור לא פחות, ביניהם ציפי גלזר ( M.Sc), שמתמחה בהתנהגות ותדמית בעסקים ובחברה, וגם באימון אישי ועסקי, מעבירה סדנאות רבות ופרסמה לא מעט מאמרים בנושאים הללו.

את גלזר לא תתפסו על חם לעולם. כשמתקשרים היא עונה באופן קבוע "שלום, מדברת ציפי". היא חוזרת למי שחיפש אותה בסלולרי גם אם לא השאיר הודעה, וכל אימייל שהיא שולחת מוגדר עם אישור קבלה. לתשומת לב כל מי שלא עונה לכל האימיילים, מכבה מדי פעם את המסנג'ר באמצע שיחה, או לא מחזיר תמיד שיחות למתקשרים מזוהים בסלולרי: גלזר מזכירה לנו, שהתחשבות בזולת ונימוס חייבים להיות בכל – אבל בכל – סיטואציה תקשורתית… בערוצי התקשורת החדשים יחסית שהם לא מפגש פנים אל פנים או שיחת טלפון, ומפגינים מאיתנו כישורי כתיבה, חידוד ושנינות, צורת הנימוס משתנה – במקום נימוס בעל פה, באינטונציה, בהבעות, בהקשבה, צריך להפגין נימוס בניסוח, בצורת הפנייה – כל משפט שאנחנו כותבים יכול להשתמע לכמה פנים כי אין את הדגשות האינטונציה והקול.

מעבר לכישורי הנימוס החדשים, ערוצי התקשורת החדשים, הכתובים, דורשים מאיתנו לפתח כישורי שנינות, תגובה מהירה ומקוריות, על מנת ללכוד את תשומת לבו של מי שאנו חפצים ביקרו, אשר טובע מצדו בים המסרים הנוספים שהוא מקבל. אז בואו ניגש לניסוח הכללים….

FW: ענק!!! חייבים לפתוח!!

מה עושים עם תרבות ה-FW שהתפתחה לנו בשנים האחרונות? זה התחיל מההתלהבות הראשונית מחדירת האימייל למחוזותינו ("וואו, אפשר להעביר במקביל לכל החברים שלי תמונה מצחיקה!"), המשיך עם הנטוורקינג באימייל ("וואו, אפשר לנצל גם את מי שאני בקשר לא יומיומי איתו, ואולי אפילו בקשר עסקי, כדי להצחיק אותו ולהעביר לו משהו נחמד!"), וגדל לממדים מפלצתיים ולעיתים מציקים במיוחד.

"נניח שאנחנו לא פותחים את האימיילים האלה, גם למחוק צריך זמן", אומרת גלזר. "אני באופן אישי פתחתי באאוטלוק שלי תיקייה שמיועדת לכל שולחי דואר הזבל הקבועים שלי….. יום אחד אני אמצא את הזמן לעשות מחיקה על כל התיקייה……"

את לא פותחת אפילו אימיילים של חברים?  במוקדם או במאוחר הם יגלו את זה…..

"הגדרתי לי שני מקורות מתוך כל אותם השולחים שעם הזמן ראיתי שהם שולחים את הדברים הטובים במיוחד, ואותם אני פותחת! לכל האחרים אני כותבת 'חבר'ה, לא לשלוח לי יותר חומר כזה בבקשה, תודה, ציפי'.

מה לגבי תהליך הפוך? כשאני רוצה לשלוח משהו מצחיק או נחמד לרשימת התפוצה שלי, זה נראה לך לגיטימי לשלוח גם למי שאני לא בקשר חברי שוטף איתו, נניח עסקי?

"צריך לעשות את זה בחוכמה. להיות מודעים מה באמת יעניין את השני. אפשר לנצל את זה בצורה חכמה אם לא מעבירים סתם, אלא מסבירים באימייל למה אנחנו שולחים את זה".

אימיילים שוטפים

ציפי, חייבים לענות לכל אימייל, גם אם לא נוסח בצורה של שאלה? לפעמים אני לא מבינה מה בדיוק רוצים ממני….

"אם מישהו טרח לשלוח לך אימייל ולהשקיע בניסוח שלו, סימן שהוא מצפה לתשובה. אותי תמיד מרגיזים אימיילים בלי פתיחה וסיום, בלי 'שלום', בלי 'תודה', יש המון אנשים שכותבים אימיילים כמו 'לא!' וזהו. זה מאוד בוטה. אז כשעונים וכשכותבים בכלל, צריך להשקיע בניסוח יותר מוקפד. יחד עם זה, אימייל צריך להיות קצר ומתומצת".

מה עושים עם אלה שמתעקשים לפתח איתך שיחה שלמה באימייל והפינג פונג לא נגמר? מי צריך "להישבר" ראשון ולהרים את הטלפון?

"אני לא רואה איפה הבעיה. את רוצה להתקשר? זאת לא פחיתות כבוד. מי שלוקח יוזמה ומרים טלפון משדר אסרטיביות חיובית. האימיילים הם כאילו חסכוניים בזמן, אבל הרבה פעמים זה רק למראית עין. לפעמים רק ההשקעה בקריאה ובהבנה והמענה בחזרה וחוזר חלילה, לוקח הרבה יותר זמן מאשר שיחה פשוטה. ואם האחר לא מכבד את הזמן שלי, אני כן אכבד את הזמן שלי וארים לו טלפון".  

צ'טים ותוכנות מסרים

 ציפי, יש לי מסנג'ר בעבודה. הוא בדרך כלל נפתח אוטומטית. לפעמים פונים אליי ואם אני מתחילה לענות זה קוטע לי את חוט המחשבה. מה עושים? 

"את מתכוונת למישהו שאת לא מכירה?"

מה פתאום, לא פונים אליי אנשים שאני לא מכירה.

"אז איך מתחילים איתך??"

אוקיי, פספסתי משהו. חשבתי שאני, עם ה'מסנג'ר', מהמרושתים יותר, אבל לא. לציפי יש 'אודיגו', חוץ מהסקייפ, שמאפשר לכל מי שרואה אותך באותו הרגע לפנות אלייך, גם אם אינו מופיע ברשימת אנשי הקשר שלך. אלוהים, עוד ערוץ.

"את איתי?", ציפי ממשיכה, "אליי פונים כל הזמן באודיגו אנשים שאני לא מכירה. יש המון הזדמנויות לפתח קשרים עסקיים, חברתיים, זה נהדר. צריך אבל להיות מקורי. אם הפתיחה היא כובשת ומעניינת, זה יגרום לי בדרך כלל לענות בחזרה. אז צריך להיות חכמים כאן. ברור שאני לא עונה לכל אחד, בתוכנות העברת מסרים כאלה אין בעיה של נימוס אם לא עונים למי שלא מכירים".  

 

סלולרי ו-SMS

ציפי, יש לי חברה שמתקשרת אליי ואף פעם לא משאירה הודעה. לפי כללי הנימוס, אני צריכה לחזור אליה?

"כשאני רואה ב'שיחות שלא נענו' שהתקשר אליי מישהו שאני מכירה, אני תמיד חוזרת. לא חייבים מייד, אבל כן – למה לא? מתחשבים בהם, את יודעת שמישהו חיפש אותך, אז תחזרי אליו. תחסכי לו את הזמן להשאיר לך הודעה".

את חוזרת גם למספרים שלא מזוהים אצלך?

"לא, מה פתאום. מאיפה אני יודעת שזאת לא טעות למשל?"  

כלל מסכם ואחרון: לא משנה באיזה ערוץ תקשורת מדובר, השקע בקשר שאתה מעוניין לטפח. הקשר לא יישמר מאליו. נכון, עודף הערוצים האלה לפעמים מבלבל, מעיק, אבל לא חייבים בהכרח לכבות הכל ולברוח להודו. אפשר להשתמש בהם בחוכמה, ולאט לאט לראות את הפירות….. בהצלחה!