ניהול והורות הינם שני תפקידי סמכות בסיסיים. נשאלת השאלה מהם יחסי הגומלין וההשפעות של שני התפקידים במערכת המשפחתית ובמערכת העסקית.

כדי לענות על שאלה זו נבדוק את ההורות משני היבטים, האחד המנהלים כהורים והשני ההורים כמנהלים.

מנהלים כהורים

המנהל כמו ההורה הוא בעל תפקיד סמכותי, לכן השאלה היא כיצד ניתן לבנות עם העובדים תקשורת פתוחה וישירה שתהיה מועילה ואפקטיבית.

המנהל נתפס בעיני עובדיו כדמות סמכותית המקבילה לעיתים לדמות ההורה, וגם לפעמים יש ציפייה מהעובדים לראות במנהל סוג של דמות הורית. ישנה אפשרות להיות מנהל בעל סמכות אוטוקרטית או מנהל בעל סמכות דמוקרטית מתוך שיווין ערך. מנהל אוטוקרטי הוא מנהל שעל פיו יישק דבר, מילת המפתח היא שליטה. היתרון הוא תוצאות מיידיות בביצוע משימות וציות. החיסרון הוא שאין יחסי שיתוף ואמון, לא מתפתחת יוזמה ויצירתיות ואין קבלת החלטות עצמאית. באווירה אוטוקרטית ישנה תחרותיות ושיפוטיות, אין התלהבות מעצם העשייה, העובד עלול להרגיש כעס, חוסר אונים, כאב, השפלה ושחיקה.

מנהל דמוקרטי משתמש בעקרונות השיתוף ההתייעצות והעידוד (ראה מאמרים בנושאים אלו),  לביצוע המשימות תוך עזרה הדדית. הבעיות נפתרות בדרך של ליבון ודיון. הוא הופך את הכפופים לבעלי אחריות מלאה על מה שקורה ומתייחס אליהם כאל גורם המסוגל לקבל החלטות ובתור שכזה להיות אחראי לביצוע ולתוצאות. במצב זה המנהלים לא צריכים לפקח על העובדים וזה כמובן חוסך קונפליקטים ועימותים מיותרים. מנהל דמוקרטי משרה אווירה נעימה ונוחה אשר התקשורת בה פתוחה ישירה ועקבית ונוצרת מערכת יחסים טובה המושתת על גילוי לב, תמיכה וכבוד הדדי.

הורים מנהלים והורים המשמשים בתפקידים תובעניים

בעידן הנוכחי גברים ונשים עסוקים בבניית קריירה בשנות השלושים לחייהם שהן בעצם שנות גידול הילדים ונוצר פרדוקס או "התנגשות" בין שתי המשימות המאד תובעניות האלה והיינו עלולים  לחשוב ש"כאילו לא מתאים להביא ילדים לעולם" בשלב זה של החיים.

קיימת היום מודעות לשוויוניות בחלוקת תפקידים בין ההורים. ישנה ציפייה מהנשים לתרום לכלכלת הבית ויש מודעות של הגברים לצורך להיות עם הילדים. אין אמנם תפקידים סטריאוטיפיים אך עדיין האחריות על התנהלות הבית וחלוקת התפקידים מוטלת על האישה.

העובדה היא שהורים מבלים שעות רבות בעבודתם ושעות מעטות עם הילדים. במרבית המשפחות שעות האיכות הן בסופי שבוע ובחופשות.

הבחירה להקדיש את מרבית הזמן לקריירה היא בחירה מודעת לכן כדאי להיערך לכך ולדאוג לכל הסידורים המתאימים ולא לחוש רגשי אשמה. למשל, כדאי להעביר את כל מטלות הבית כמו ניקיון ובישול כביסה וגיהוץ למישהו אחר תמורת תשלום, ולהשתמש ב"פול" הסעות הילדים לחוגים.

תחושת אשמה של הורים עלולה להזין תחושת קיפוח אצל ילדים.

רגשי אשמה עלולים לגרום להורים לתת פיצוי מיידי וזה עלול ליצור ילד מפונק. עפ"י ההגדרה האדלריאנית לפנק ילד משמעותו לתת לו שירותים מיותרים, כלומר לעשות עבורו מה שהוא יכול לעשות בעצמו. הפינוק מעניק להורים תחושה של הורים טובים הנותנים הכל לילדם. ילד הגדל להורים מפנקים מתוך תחושת אשמה נמצא במצב של תסכול מתמיד כי מאד קשה להשביע את רצונו ההולך וגדל עם הזמן וכך הוא מרגיש כל הזמן מקופח. ילד כזה גדל בתפיסה שהוא מרכז העולם, שהעולם חייב לו, העולם צריך להסתדר עפ"י רצונותיו, גחמותיו וכו'. כשזה לא קורה, הוא איננו מאושר, קשה לו להשתלב בחברה משום שזו איננה מסוגלת לספק את צרכיו. כשהוא איננו במרכז הוא עלול להרגיש דחוי, בעל דימוי עצמי נמוך. זהו ילד שלא יודע לתת ואיננו מוכן לחיים. מתן שירותים מיותרים מונע מהילד לפתח עצמאות, להתנסות, להפיק לקחים וללמוד.

חשוב להכניס את הילדים לעולמם של ההורים ע"י שיתוף וכן ע"י פעולות של יחד כמו עשייה משותפת, חקר ויצירה.

כדאי לשתף את הילדים במטלות הבית כמובן בהתאם לגיל הילדים ולקושי המשימה, ולהפוך את הילדים לשותפים לקשיים ולהתלבטויות ולכל מה שקורה בחיים המשותפים של כולם שוב כמובן בהתאם לגיל הילדים.

על בני הזוג לחשוב ולנסות ליישם שעות גמישות של חלוקת תפקידים ביניהם.

גם כשנמצאים בעבודה ניתן לשמור על קשר עם הילדים כשזה אפשרי. הטלפון הוא האמצעי הנפוץ ביותר, אך גם המחשב יכול לעזור כשמדובר בילדים גדולים יותר. משלוח אי מייל לילד או שיחה קצרה באחת מתכנות הצ'אט כמו אודיגו או אי סי קיו בהחלט יכולה להיות דרך מרעננת לשמירה על קשר במהלך היום.

 קריירה היא מקור לסיפוק ברמה האישית וברמה הכלכלית. הורים שאינם מסופקים מקרינים את זה על ילדיהם ועל האווירה בבית. בשום מקרה, לא נכון הוא להקריב את החיים הפרטיים למען הקריירה. החכמה היא לדעת למצוא את האיזון הנכון בין הבית והעבודה כך שאף אחד מן הצדדים לא יפגע.

 לסיכום ניתן לומר ששתי המערכות, העסקית והמשפחתית הנראות לכאורה שונות, דומות במהותן מבחינת צורת התקשורת, טיב היחסים והאווירה הנוצרת בזכות ההבנה הבסיסית של צרכי הכפופים בין אם הם ילדים או עובדים.

 המאמר נכתב בשיתוף עם עליזה מרום MSW מטפלת משפחתית מוסמכת ומרצה בכירה במכון אדלר