מאת טל אלעזר בשיתוף ציפי גלזר
מאז לידת בתי השניה, אני מרגישה את הזמן חומק לי בין האצבעות. ברמה היומיומית, אני מתקשה לנווט בין הדברים השונים שאני רוצה לעשות: הילדות, הזוגיות, העבודה, הבית, החברות. אבל התחלתי לחוות את הזמן החולף גם בדרכים יותר עמוקות ומפחידות; אחרי המחלה האחרונה של התינוקת גיליתי שיש לי שערות לבנות. על הפנים שלי יש קמטים שלא היו שם לפני שנה. אני מרגישה את הגוף שלי סופג ומבטא את נזקי הזמן, ובפעם ראשונה מבינה באמת שאני לא לנצח. אני מסתכלת על מה שרציתי להיות מול מה שאני היום, ופתאום אני לא בטוחה שאספיק להגשים את החלומות. והזמן רץ יותר ויותר מהר. רק אתמול נולדה בתי הבכורה ופתאום היא גברת בת חמש. לאן בורח לי הזמן? איך אני יכולה להספיק יותר? האם אפשר להאט את הקצב? האם יש דרך להפוך את הזמן מאויב לאוהב?
"זמן הוא המשאב הזול ביותר והיקר ביותר שיש לנו", אומר שפי שפס, מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית וארגונית. "הוא לא עולה כסף ויש אותו לכולם, אבל לכל אחד מאיתנו יש זמן מוגבל על פני כדור הארץ, ואף אחד לא יודע כמה זמן יש לו. רוב האנשים מבינים כמה הזמן יקר רק כשהם חולים במחלה קשה, או כשהשעון הביולוגי של אישה מתחיל לתקתק. ברגעים כאלה הזמן מקבל את המשמעות האמיתית שלו. השאלה איך לנצל את הזמן היא בעצם השאלה איזה משמעות אני רוצה להעניק לחיי, וזו שאלה שאנחנו נוטים להתחמק ממנה."
אם הייתי יותר יעילה הייתי מנצלת טוב יותר את חיי.
"לא בהכרח. התרבות שלנו מעריכה, מתגמלת, ומקדשת יעילות על חשבון משמעות. מי שלא מספיק אלף דברים במקביל הוא פחות טוב. מה כל כך נפלא בלעשות המון דברים במקביל? למה זה עדיף מאשר לעשות דבר אחד כמו שצריך? אדם יכול להיות תקתקן ויעיל, אבל למעשה הוא מבזבז את זמנו, כי הוא חי בצורה חסרת משמעות, שלא באמת תורמת לאחרים או לעצמו. גם בחיי העבודה וגם בחיים האישיים אפשר ללהטט בין הרבה מאוד מטלות, ולפספס את המשמעות של כולן. לכן השאלה המהותית היא לא איך להספיק, אלא מה להספיק."
אבל זו הבעיה: הרבה דברים חשובים ואין זמן להספיק את כולם.
"צריך לעשות סדר קדימויות, וזה אומר לא רק לדרג את סדר החשיבות של הדברים, אלא גם להבין שעל חלקם צריך לוותר. הורים לילדים צעירים לא מספיקים המון דברים שהיו רוצים לעשות, כי הטיפול בילדים גוזל הרבה זמן. אני אומר: סבלנות. צריך לפתח לא רק את היעילות אלא גם את יכולת הקבלה. בחיים יש תקופות שונות. הילדים יגדלו, התנאים ישתנו, והיכולת לעשות דברים גם היא תשתנה."
איך עושים את סדר הקדימויות?
"לוקחים דף ועט ועושים רשימה: מה סולם הערכים שלי; מה הדברים שהכי חשובים לי בחיים", אומרת ליאת גוטמן, M.A פסיכולוגיה ייעוצית, מטפלת משפחתית וזוגית ומאמנת בחברת תו"ת. "קוראים את הרשימה ושואלים את עצמכם: האם יש התאמה בין מה שחשוב בעיני לחלוקת הזמן שלי? כששואלים את רוב האנשים מה הכי חשוב להם בחיים הם עונים מיד: המשפחה והילדים. אבל בפועל, כשבודקים את חלוקת הזמן מגלים שהם מקדישים לילדיהם מעט מאד זמן. לעומת זאת, רוב האנשים לא רושמים ברשימת הדברים החשובים: לקרוא דואר זבל, לשוטט בחנויות, לרכל ולראות פרסומות בטלויזיה. אבל בפועל הם משקיעים בדברים האלה הרבה זמן."
"שרטטו את עוגת החיים שלכם כמו שהיא", ממליצה ציפי גלזר, M.Sc.. התנהגות ותדמית בעסקים ובחברה, אימון אישי ועסקי. "סמנו איזה חלק אתם מקצים לשינה, לעבודה, לילדים, לזוגיות, ולפנאי. אם אתם מגלים שהחלוקה לא לרוחכם, זה הזמן לשנות. שרטטו את עוגת החיים שהייתם רוצים. השוו בין שתי העוגות ששרטתם ומצאו: עד כמה גדול הפער. עכשיו הזמן לגשר עליו."
איך מגשרים?
"השאלה הראשונה היא עד כמה השינוי צריך להיות מהותי. שאלו את עצמכם: האם בגדול אני מרוצה מהאופן בו מתנהלים חיי? קורה שאדם מוצא עצמו במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ואז לא מדובר בכוונון עדין אלא בשינוי עקרוני. במקרה כזה צריך לזהות ולהגדיר את החלום: איפה הייתי רוצה לראות את עצמי בעוד חמש שנים? כשיודעים מה רוצים מתחילים להפוך את החלום למוחשי, ולהבין את הצעדים שצריך לעשות בדרך להגשמתו. כל הפעולות שעושים צריכות להיות מכוונות לאפשר את השינוי. לגבי כל דבר שעושים שואלים: האם זה מקדם אותי לעבר המקום אליו אני רוצה להגיע?"
ואם בגדול מרוצים, אבל ביומיום הזמן בורח בין האצבעות?
"מתרגלים לבחור במודע בדברים החשובים ביותר", אומרת ליאת גוטמן. "כולנו רוצים גם וגם וגם, אבל משאב הזמן מוגבל ומילת המפתח היא: תיעדוף. צריך להתייחס לזמן בדיוק כמו לכסף: לוודא שמוציאים על הדברים החשובים, ולא מבזבזים סתם. בכל מוצאי שבת יושבים ומתכננים את לו"ז השבוע הבא, כשהשאלה המנחה היא איך להביא את עצמי לידי ביטוי בשבעת הימים האלה באופן הכי חזק ומדויק. סדר העדיפויות משתנה בהתאם לנסיבות: ילד חולה משפיע על חלוקת הזמן השבועית.
קודם כל מכניסים את "האבנים הגדולות": כמה שעות אני צריך/רוצה/בוחר לשינה, עבודה, טיפול בילדים? התשובות אינדבידואליות, וכדאי לענות בכנות ובניקיון עם עצמי. למשל, אם לא מסוגלים לתפקד עם פחות משמונה שעות שינה, זה חייב לבוא לידי ביטוי בתכנית. אל תפחדו לשאול את השאלות הגדולות: באיזה סוג של מסגרת הכי קל לי למקסם את הזמן שלי? מתי השעות הטובות שלי ומתי אני פחות מרוכז? ניהול נכון של הזמן מתחיל מרצף של בחירות מודעות."
אנשים רבים לא יכולים לבחור. הם עובדים בארגון שמאלץ אותם לעבוד שעות ארוכות.
"זה נכון שבמקומות עבודה רבים התרבות הארגונית היא לעבוד בלי סוף שעות", מסכימה ציפי גלזר. "כולם יודעים שזה לא יעיל, אבל כל אחד מפחד להיות הראשון ללכת הביתה. כשעובדים במקום כזה צריך להיות מאוד חזקים ולא לוותר. השאיפה היא לא להישאב, אלא לעבוד כמות סבירה של שעות בצורה יעילה וממוקדת."
איך עובדים יעיל?
"מקצים זמן מוגבל לשיחות טלפון יוצאות ונכנסות, בעיקר עם אנשים שאתם מכירים כזללני זמן. כשנפגשים עם מישהו, תוחמים מראש את הפגישה בזמן. אם יש לכם משרד, דואגים לשעוני קיר על שני הקירות, כדי שגם אתם וגם האורח תהיו מודעים לזמן החולף. משתמשים בשעון המעורר שנמצא בתוך המכשיר הסלולרי כדי לקצוב מראש את זמן הפגישה. קוראים אי מיילים רק בשעות בהן אתם לא מסוגלים לעשות שום דבר אחר. מי שעובד נכון יכול להספיק הרבה מאוד בין שמונה לארבע, לפעמים יותר מאנשים שנמרחים בעבודה ימים ארוכים. אני ממליצה לעזוב את העבודה מוקדם לפחות פעמיים בשבוע, בעיקר כשהילדים קטנים. הם גדלים נורא מהר, ואנשים שמפספסים את התקופה הזאת – מצטערים."
בעבודה מקבלים את זה?
"פעמים רבות אנשים שמעזים מגלים שזה רק גורם לעמיתיהם להעריך אותם יותר, כי הם משדרים לסביבה שהם לא רק עובד אלא אדם. גם בשביל המנהלים בארגון כמות השעות אינה המדד היחיד; הם מתייחסים בראש ובראשונה להספק וליעילות. חד משמעית: אפשר לשמור בקנאות על הזמן מחוץ לעבודה, ועדיין להתפתח ולהתקדם בעבודה."
"ריבוי פגישות, דיונים, נסיעות וארוחות עסקיות לא בהכרח מעיד שהעובד העסוק והפעלתן תורם מהותית לארגון", מדגיש שפי שפס "זמן עבודה איכותי הוא זמן שמוקדש לקידום המטרות האמיתיות והעמוקות של העבודה, וזה נכון לגבי מי שעובד בארגון גדול, עסק קטן או לבד. כל אחד צריך לדעת את התשובה לשאלה: "מה אני מנסה לעשות? מה התכלית שעומדת מאחורי הפעילות שלי?" כשיודעים את התשובה, עוברים על היומן ושואלים: "איזה מהפעילויות שלי באמת מקדמות את המטרה הזו?" תשובה כנה לרוב מנפה לפחות שליש מהפגישות ביומן, שלא תורמות איכותית אלא רק מייצרות רעש של עבודה. את הזמן שמתפנה אפשר להקדיש ללימודים והעמקת ידע בתחום העיסוק, לחשיבה על נושאים שקשורים בעבודה, וכמובן שלמשפחה ולתחביבים"
"במשך יום העבודה אפשר לנהל תקשורת עם הילדים באמצעות המחשב", ממשיכה ציפי גלזר. "באמצעות תוכנות כמו ICQ וסקייפ, שהילדים ממילא משתמשים בהן, אפשר להתכתב איתם באופן שוטף, לשוחח, לראות אותם ושהם יראו אתכם. זה לא מחליף את השהות ביחד, אבל כן נותן להם ביטחון, ומאפשר להם ליצור קשר מיידי ולקבל מענה כאשר הם זקוקים לעזרה. אני ממליצה גם לקבוע ימי כיף עם כל ילד בנפרד פעם בחודש. נותנים לילד לבחור מה הוא רוצה לעשות עם ההורה, וזו מתנה לשני הצדדים."
"הקונפליקט בין קריירה למשפחה הוא בעיקר קונפליקט נשי", אומר שפי שפס. "אני מתאר מצב, ולא בא להצדיק או לבקר אותו. המציאות היא שברוב משקי הבית האישה נתפסת כאחראית על הילדים והגבר כמי שעוזר לה. גברים נתקלים בקונפליקט הזה רק כאשר הם מתגרשים. הרבה פעמים אחרי גירושים גברים הופכים לאבות יותר טובים, כי פתאום יש זמן שמוקדש נטו לילדים. אני לא מכיר הרבה אבות נשואים שקובעים זמני ביקור לילדים שלהם. אני אומר לאנשים שהם לא חייבים לשלם את מלוא המחיר ולהתגרש כדי ללמוד את השיעור הזה. אפשר להקצות זמן קבוע לילדים גם כשאתה נשוי."
מה עמדתך לגבי המושג "זמן איכות"? יש דבר כזה?
"כן, איכות הזמן עם הילדים לא נקבעת לפי מה עושים אלא איך עושים. זמן איכות הוא לא בהכרח זמן בו מקנים לילדים מיומנויות, או מבלים יחד באטרקציות. זמן כזה יכול להיות איכותי או חסר כל איכות, כמו שצפיה משותפת בטלויזיה יכולה להיות זמן מאוד איכותי. זמן הוא איכותי כאשר ההורה באמת ובתמים ממלא את התפקיד ההורי שלו: להיות קשוב לילד, לשדר לו קבלה, יחס ואיכפתיות, ולשמש לילד מודל לחיקוי."
"כל חלוקה של הזמן צופנת בקרבה ויתורים", מסכמת ציפי גלזר. "אני חושבת שלנשים קשה לוותר על רגשות האשם ועל תחושת הפספוס – בין אם על כך שאין להן קריירה מפוארת, או שהן לא מספיק עם הילדים.אני ממליצה לוותר על רגשות האשם. כל אישה צריכה לשאול את עצמה מה נכון בשבילה, מה המינון שמתאים לה."
איזה עצות אפשר לתת למי שעובד מהבית?
"מי שעובד לבד חייב לייצר בכל בוקר מחדש את המסגרת, המשמעת, והמוטיבציה לעבודתו", אומר שפי שפס. "זה לא קל, כי רובנו גדלנו במסגרות ואנחנו רגילים שאחרים מכתיבים לנו מה לעשות עם הזמן. אדם שעובד לבד חייב לדעת בכל רגע בדיוק מה הוא מתכוון לעשות, אחרת הוא מתפזר והולך לאיבוד. חשוב להיזהר ממכשלות כמו השמנת יתר או הזנחת ההופעה החיצונית בגלל העדר הצורך להתלבש לעבודה. כדאי לקום בבוקר ולהתלבש כאילו הולכים למשרד, כדי לא להיכנס למעגל אכזרי של פגיעה בדימוי העצמי, שפוגעת ביכולת להצליח בעבודה. בעיה נוספת היא הבדידות המצטברת, שנוגסת במוטיבציה וביכולת להתמיד בעבודה. חשוב לחפש מסגרות בהן נפגשים מקצועית עם אנשים אחרים. למרות שהכי קל להיפגש באמצעות האינטרנט, עדיף למצוא מסגרות של מפגש פנים אל פנים. אדם שעובד לבד זקוק לפורום איתו אפשר להחליף דעות, ולתחושה שהוא חלק מקהיליה תעסוקתית."
"כשעובדים לבד מהבית, זמן העבודה הוא מקודש, וצריך להילחם עליו", מוסיפה ציפי גלזר. "בכל ערב רושמים לחוד את המטלות שחייבות להיעשות כשהילדים במסגרת, ולעומתן מטלות שאפשר לעשות תוך כדי הטיפול בילדים. ברגע שהילדים קצת גדלים, אפשר לשתף אותם בעבודה. זה דורש קצת דימיון וסבלנות, אבל לטווח ארוך זה תהליך נפלא שמשדר לילד תחושת שייכות בריאה ומסר חשוב של חיוניות ותרומה. ילד יכול להקליד, לחפש מידע באינטרנט, להשיג אנשים בטלפון ולעשות עוד המון דברים, בהתאם לעבודת ההורה. אפשר להתייעץ עם הילדים בקשר לנושאים שקשורים לעבודה. הם כל כך יצירתיים וחכמים ששווה לנצל את זה. אפשר גם ללמד ילדים לעזור במטלות הבית, וכך לחסוך זמן יקר. החיים מלאים במשימות שאנחנו עושים מתוך הרגל ושגוזלות הרבה זמן: כביסה, גיהוץ, הסעות, קניות, סידורים. רשמו את כל המשימות על דף ושאלו את עצמכם: האם אני חייב לבצע את המטלה הזאת בעצמי? האם תהיה פגיעה באיכות חייו של מישהו אם אוריד מעלי חלק מהמטלות? האם אפשר וכדאי לקנות חלק מהשרותים בכסף? את המטלות שאתם מחליטים להשאיר לעצמכם חלקו לחשוב ודחוף, חשוב ולא דחוף, דחוף ולא חשוב, ולא חשוב ולא דחוף. שבצו בהתאם בלו"ז השבועי."
"בני זוג צריכים לשתף פעולה בתכנון הזמן, כמו בתכנון התקציב המשפחתי", מוסיפה ליאת גוטמן. "לכל אחד יש זמן פרטי שהוא מתכנן לבד, וביחד מתכננים את הזמן שנדרש לטיפול בילדים וברכוש המשותף. התכנון נכון כשכולם מרוצים. אם מישהו במשפחה מרגיש עשוק – התכנון לקוי."
דיברנו על המון סוגים של מטלות ומחוייבויות. איפה הכיף?
"גם לכיף צריך לקבוע מקום בלו"ז השבועי", אומרת ליאת גוטמן. "חשוב לכם לבלות עם בן הזוג? קובעים זמן מוגדר בלו"ז השבועי לדייט, והופכים אותו לעובדה במקום לשאיפה ערטילאית. יש אנשים שמכניסים קיום יחסי מין ליומן. אפשר לצחוק על זה, ואפשר לשאול את עצמכם מתי לאחרונה קיימתם יחסי מין באופן ספונטני והאם התדירות שזה קורה היא לרוחכם. בכל שבוע משאירים שעתיים-ארבע שעות לבלת"מים: טיפול לאוטו, טכנאי, בדיקת רופא וכו'. בשבועות שלא קורה כלום, תנו לעצמכם את השעות האלה במתנה, ועשו איתן משהו כיפי. סרקו את הלו"ז השבועי וחפשו "זמן מת" – זמן שמתבזבז בלי שנהנים או עושים משהו חשוב. חשבו איך להפוך זמן מת לזמן חי, מפרה, וטוב. זמן המתנה לילד מחוץ לחוג יכול להפוך לזמן קריאה (אם זוכרים להביא ספר). זמן עמידה בפקקים יכול להפוך לזמן האזנה למוזיקה שאוהבים (אם לוקחים מראש דיסקים). אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. והעיקר: זכרו שהחיים הם כאן ועכשיו. זה לא פרומו, ולא יהיה שידור חוזר. אל תאמרו: פעם, בפנסיה, אני אכתוב ספר. ואם חס וחלילה ייגמר לכם הזמן לפני שתצאו לפנסיה? מצאו אפילו חצי שעה בלו"ז השבועי, והתחילו לכתוב את הספר הזה כבר עכשיו."